מי שלא מכיר, מרסדס בנד - להקת הרוק הטובה בישראל בעיניי כרגע.
שלושה אלבומים כבר מאחוריהם, אמרו שרביעי יגיע בשנה-שנתיים הקרובות.
האלבום הראשון, "מרסדס בנד", הוא אלבום שחציו הראשון שייך יותר לFאנק, עם שירים גדולים כמו "מרסדס" - בעיניי שיר "הצגת הלהקה" הטוב ביותר שנכתב אי-פעם, יומרני, גאוני, נוטף סקס-אפיל. "מלך הראפ של ירושלים" - על החבר שמת, איתי (עליו נכתב גם "איתקס") ו "בואי ונביא לך ת'פאנק", וחציו השני מתאפיין בעיקר בגיטרת דיסטורשן קלאסית, שירים ארוכים ומלנכוליים, עם הרבה הרבה גיטרה ודיכאון. האלבום הזה מאוד מאוד נחמד, בעיניי "קקטוס" הוא שיר אמיץ, הן ללהקת מיינסטרים, והן לאלבום ראשון, אבל זה שיר ענק.
6.5 מתוך 10 (ציון מאוד מכובד)
האלבום השני, "תביאו בירות", מסמל כמה דברים: סוף החוזה הדרקוני, לטענת גל תורן, סולן הלהקה, עם הלייבל הישראלי של קובי אוז "לבנטיני", והחלפת הגיטריסט רונן כוכבי בגיטריסט אקס להקת "אינפלקציה" , גיא שמי, שבא מחינוך לרוק כבד עם לחיצת יד למטאל עם נגיעות מהמזרח אם תרצו, דבר שמאפיין מאוד את האלבומים הבאים של הלהקה. והחלפת הבסיסט אלעד אלחרר באריאל שרבקובסקי.
בעיניי אלבום הרוק הישראלי הטוב ביותר של שנות ה2000'. איך שלא תרצו, כל שיר באלבום הזה הוא המנון רוק ונשמה, ואין אוהד רוק אמיתי שלא יוכל להתחבר אליו. אין דבר שחסר באלבום הזה. טריפי, בועט, Fאנקי, סקסי, לא מפחד ממיינסטרים, מלחשוף את האמת הפנימית של הלהקה, להישבר ומה לא.
רציתי להמליץ על כמה שירים מתוכו לשמיעה, אבל *כולם מעולים*
8.5 מתוך 10 (אורגזמה לאוזניים)
האלבום השלישי, "זהות" מתאפיין ברוק כבד מאוד, למעט שיר Fאנק אחד (מה פתאום), וכמה בלדות נחמדות.
בהפקתו של יוסי פיין המעולה, שיודע ללחוץ במקומות הנכונים, ויוני כהן על הבאס. בעיניי זה אלבום נפלא, המשלב בין בלדות אקוסטיות נוגעות ("למה ככה", "תמיד" המעולים") לבין רוק שורף מוחות ("פאטה מורגנה", "וודו" ו"זהות" שאין הופעה שלמה בלעדיהם.) אלבום מאוד נחמד, אבל לא יותר מזה
6.5 מתוך 10 (ציון מאוד מכובד)
הופעות: בהופעות מצטרף אל המרסדסים מנהלם וגיטריסט "מלכה באיה", אסף גובר, שמלווה את שמי על הגיטרה. ההופעות נהדרות, כמובן שלצערי ולצער כולם, אי-אפשר לדחוס כל השירים הגדולים להופעה אחת, ואפילו לא לשתיים. הקהל בהופעות (לפחות בבארבי, שם ראיתי כבר מספר הופעות שלהם) בין גילאים 14-30, יש הרבה יותר מדי "ערסים" לטעמי, שבאים ל"פוגו" וכדי ללכת מכות, בעיקר ב"אשמת" השירים "מיכלי", "וודו", ו"תאילנד", שאני בטוח שאם אחד מהם היה בכלל טורח להבין את משמעות הטקסטים, היה מבין שאלו בכלל לא שירי ערסים, או "שירים טובים למכות". סך הכל, הופעות מאוד מאוד מספקות, אם כי הקול של גל תורן (שאותו אני מעריך מאוד) כבר לא מה שהיה פעם, דבר שמאוד צורם לאוזן בשיר "מלאך", כאשר במקום C PART מופלא בטונים גבוהים, הלהקה מנגנת אולי בטונים הנוראיים ביותר ששמעתי בחיי, כשגל תורן משתדל להוציא צליל נקי, שכמובן 70% ממנו הם צרידות של הרבה יותר מדי "אלכוהול וכדורים" (לפי השיר "חגים").
לסיכום, אני בהחלט ממליץ לשמוע אותם, ואם אהבתם, לכו להופעה (עשו לעצמכם טובה, בואו עם אטמי אוזניים, ואל תבואו לקדמת הבמה, אלא אם אתם ממש רוצים לסיים את הערב מדממים.)
אני אשמח מאוד לכתוב ביקורות על כל אחד מהאלבומים\הופעות באופן פרטני, אם אקבל פידבקים כאלה.
מקווה שהשכלתם, Duke of Prunes.
שלושה אלבומים כבר מאחוריהם, אמרו שרביעי יגיע בשנה-שנתיים הקרובות.
האלבום הראשון, "מרסדס בנד", הוא אלבום שחציו הראשון שייך יותר לFאנק, עם שירים גדולים כמו "מרסדס" - בעיניי שיר "הצגת הלהקה" הטוב ביותר שנכתב אי-פעם, יומרני, גאוני, נוטף סקס-אפיל. "מלך הראפ של ירושלים" - על החבר שמת, איתי (עליו נכתב גם "איתקס") ו "בואי ונביא לך ת'פאנק", וחציו השני מתאפיין בעיקר בגיטרת דיסטורשן קלאסית, שירים ארוכים ומלנכוליים, עם הרבה הרבה גיטרה ודיכאון. האלבום הזה מאוד מאוד נחמד, בעיניי "קקטוס" הוא שיר אמיץ, הן ללהקת מיינסטרים, והן לאלבום ראשון, אבל זה שיר ענק.
6.5 מתוך 10 (ציון מאוד מכובד)
האלבום השני, "תביאו בירות", מסמל כמה דברים: סוף החוזה הדרקוני, לטענת גל תורן, סולן הלהקה, עם הלייבל הישראלי של קובי אוז "לבנטיני", והחלפת הגיטריסט רונן כוכבי בגיטריסט אקס להקת "אינפלקציה" , גיא שמי, שבא מחינוך לרוק כבד עם לחיצת יד למטאל עם נגיעות מהמזרח אם תרצו, דבר שמאפיין מאוד את האלבומים הבאים של הלהקה. והחלפת הבסיסט אלעד אלחרר באריאל שרבקובסקי.
בעיניי אלבום הרוק הישראלי הטוב ביותר של שנות ה2000'. איך שלא תרצו, כל שיר באלבום הזה הוא המנון רוק ונשמה, ואין אוהד רוק אמיתי שלא יוכל להתחבר אליו. אין דבר שחסר באלבום הזה. טריפי, בועט, Fאנקי, סקסי, לא מפחד ממיינסטרים, מלחשוף את האמת הפנימית של הלהקה, להישבר ומה לא.
רציתי להמליץ על כמה שירים מתוכו לשמיעה, אבל *כולם מעולים*
8.5 מתוך 10 (אורגזמה לאוזניים)
האלבום השלישי, "זהות" מתאפיין ברוק כבד מאוד, למעט שיר Fאנק אחד (מה פתאום), וכמה בלדות נחמדות.
בהפקתו של יוסי פיין המעולה, שיודע ללחוץ במקומות הנכונים, ויוני כהן על הבאס. בעיניי זה אלבום נפלא, המשלב בין בלדות אקוסטיות נוגעות ("למה ככה", "תמיד" המעולים") לבין רוק שורף מוחות ("פאטה מורגנה", "וודו" ו"זהות" שאין הופעה שלמה בלעדיהם.) אלבום מאוד נחמד, אבל לא יותר מזה
6.5 מתוך 10 (ציון מאוד מכובד)
הופעות: בהופעות מצטרף אל המרסדסים מנהלם וגיטריסט "מלכה באיה", אסף גובר, שמלווה את שמי על הגיטרה. ההופעות נהדרות, כמובן שלצערי ולצער כולם, אי-אפשר לדחוס כל השירים הגדולים להופעה אחת, ואפילו לא לשתיים. הקהל בהופעות (לפחות בבארבי, שם ראיתי כבר מספר הופעות שלהם) בין גילאים 14-30, יש הרבה יותר מדי "ערסים" לטעמי, שבאים ל"פוגו" וכדי ללכת מכות, בעיקר ב"אשמת" השירים "מיכלי", "וודו", ו"תאילנד", שאני בטוח שאם אחד מהם היה בכלל טורח להבין את משמעות הטקסטים, היה מבין שאלו בכלל לא שירי ערסים, או "שירים טובים למכות". סך הכל, הופעות מאוד מאוד מספקות, אם כי הקול של גל תורן (שאותו אני מעריך מאוד) כבר לא מה שהיה פעם, דבר שמאוד צורם לאוזן בשיר "מלאך", כאשר במקום C PART מופלא בטונים גבוהים, הלהקה מנגנת אולי בטונים הנוראיים ביותר ששמעתי בחיי, כשגל תורן משתדל להוציא צליל נקי, שכמובן 70% ממנו הם צרידות של הרבה יותר מדי "אלכוהול וכדורים" (לפי השיר "חגים").
לסיכום, אני בהחלט ממליץ לשמוע אותם, ואם אהבתם, לכו להופעה (עשו לעצמכם טובה, בואו עם אטמי אוזניים, ואל תבואו לקדמת הבמה, אלא אם אתם ממש רוצים לסיים את הערב מדממים.)
אני אשמח מאוד לכתוב ביקורות על כל אחד מהאלבומים\הופעות באופן פרטני, אם אקבל פידבקים כאלה.
מקווה שהשכלתם, Duke of Prunes.
